יום שבת, 23 באפריל 2011

כל שרציתי מאיש המקצוע שלי

 

כל שרציתי הוא שהעבודה תתבצע. זה הכל.

זה לא הכל! (זה אף פעם לא הכל)

רציתי שזה יהיה בזמן.

רציתי לבוא היום ושיהיה מוכן אתמול.

רציתי שהוא יבקש מעט כסף, אפילו שהדרישות שלי מוזרות ויוצאות דופן ומורכבות.

רציתי שהוא יהיה נחמד, מסביר פנים, סימפטי.

רציתי שהוא יגיד שאפשר, שזה קל, ושכל מה שביקשתי לא מוזר ולא מסובך, אין צורך לשנות כלום הכל מובן ותיכף ומיד יהיה מוכן.

רציתי שהעבודה תצא יפה וחזקה.

רציתי שיבין את רמת הדיוק שאליה אני שואפת.

רציתי שהוא יהיה בעל מקצוע טוב, יותר מטוב, שיהיה גאון, מאסטר, שיהיה אשף.

רציתי שהוא יהיה אלוהים - אלוהי העץ, המתכת, הבד והקרמיקה.

לקראת התערוכה הקרבה ובאה, עבדתי עם כמה אנשי ונשות מקצוע, לרוב, החוויה לא ענתה על הציפיות הדימיוניות והמוגזמות שכתבתי למעלה. אבל סך הכל יצאתי מאוד מרוצה. הנה האנשים שהביאו לי נחת.

wood התמונה מכאן

דמיטרי צחנסקי (הידוע גם כאלוהי הקרמיקה) הוא קרמיקאי מופלא בעל סטודיו בדרום תל אביב (רח’ שלבים 18), יש לו רקע עשיר ומרשים בעבודה עם קרמיקה והוא יכול ללוות את כל שלבי העבודה מייצור התבניות ועד השריפה, הוא מסוגל אף לייצר עבורכם את המודל במידה ויש לכם צורך (ושרטוט). הוא עובד מהר אבל מומלץ לוודא שהוא זוכר את הלו"ז שלכם.

דמיטרי

לאורית שפירא הגעתי מיואשת. אחרי שמרפדיות רבות סירבו לבצע עבורי את העבודה מאחר שהיתה מורכבת מדי עבורן הבנתי שאני צריכה לשנות כיוון. חיפשתי מין תופרת - רפדית - מודליסטית - גאונה. מישהי שתהיה מסוגלת להוציא גזרה, לתפור וגם לרפד אובייקט עשוי עץ בעל צורה מורכבת. לשמחתי עבור אורית העבודה היתה משהו שבשגרה היא לא התרגשה מהבקשה שלי ועשתה אותה בצורה מצויינת. מומלצת בחום!

orit shapira

ערן שימשוביץ הוא נגר מאוד מוכשר אבל הוא קודם כל מעצב, את הסטודיו שלו שנקרא גרופה הוא חולק עם המעצבות יפעה לוין וחן דנון. במקביל לעבודתו כמעצב הוא עושה גם עבודות נגרות. הוא זריז ומדויק והכי חשוב מסוגל לבצע עבודות מורכבות ומאתגרות. מקווה שיתמזל מזלכם ותתפסו אותו ברגע פנוי.

eran

אם נותרתם תוהים איך בכל זאת מוצאים את בעלי המקצוע הטובים, כך אני עשיתי את זה:

פניתי לקולגות וחברים מעצבים וביקשתי המלצות מנסיונים האישי. במקביל גם פירסמתי פוסטים בפורומים המקצועיים באתר הארכיג’וב - לצרכיי נעזרתי בעיקר בפורום עיצוב תעשייתי ובפורום עיצוב פנים. מדי פעם ניצלתי גם את הפייסבוק (מסתבר שזה טוב למשהו…) ועדכנתי סטטוס שמבקש עזרה במציאת איש מקצוע כזה או אחר. כשגבר הלחץ פניתי לסדנת העיצוב במכון הטכנולוגי חולון שבו למדתי, שם קישרו אותי לסטודנטים מוכשרים שהיו מוכנים לקחת על עצמם פרוייקטים קטנים ולא שיגרתיים. לבסוף, לא היה מנוס מכיתות רגליים ברחובות דרום תל אביב.  

סך הכל בחיפוש אחר בעל המקצוע המושלם התייעצתי עם 2 קרמיקאים, דיברתי עם 5 נגרים, הייתי ב 11 מרפדיות, נפגשתי עם 4 חרטי עץ והייתי אצל 3 בוני אהילים.

בהחלט לא היה קל, אבל אחרי ההבנה ש”בעל המקצוע המושלם” לא קיים במציאות עברתי להתמקד בחיפוש אחר מישהו שיוכל לעשות את העבודה באופן הטוב ביותר, אדם אמין שתהיה לי תקשורת טובה איתו. ואז, אז הכל נעשה הרבה יותר קל.

יום שבת, 16 באפריל 2011

It's Complicated

 

הגיעה העת לספר שמזה זמן מה אני עובדת לקראת תערוכה בגלריה פריסקופ. הנסיבות משמחות אך המירוץ סביב השעון ותופעות הלוואי שמגיעות איתו לא תמיד קלות. בנתיים כדי לשמור על השפיות (ועל הקוראים) החלטתי לקחת הפוגה קלה ולכתוב פוסט.

החודשיים האחרונים עברו עליי בעומס רב וככל שעברו הימים כך נדרשתי לויתורים גדולים יותר על שעות פנאי, בילויים ולבסוף גם שעות שינה. שעות העבודה בסטודיו הלכו והתארכו וגם הפניות הנפשית שלי הצטמצמה, העומס הנפשי והפיזי הביאו אותי למחשבה שעל אף שאני אוהבת ליצור ונהנית מהעשייה אני מנהלת יחסי אהבה ושנאה עם תהליך היצירה.

בתקופות שבהן אני לא יוצרת אני כמהה לימים של עבודה אינטנסיבית, ימים של עשייה אמיתית, של יצירת מוצר יש מאין. אני זוכרת כמובן גם את הרגעים הפחות נעימים שבתהליך אך איכשהו הזכרון הכללי נצרב במוחי כמשהו נעים וחיובי. הדילמות הקשות, הטעויות שנעשו בדרך והלילות הלבנים מרגישים כולם פחות קשים ומייגעים. ומה שממתין בסוף הזכרון הוא המוצר הממשי שהתגבש בגאווה ובגאון מסקיצה קטנה, משרבוט, מרעיון.

יחד עם זאת, כשהחוויה עוד טרייה בימים כמו היום, אני מבינה שתהליך העשייה הוא מורכב וקשה כמו שהוא מספק. הוא דורש מאיתנו להשקיע אנרגיות אדירות ואומץ רב, להתעקש על הרעיונות שלנו ולהאמין בהם עוד לפני שהם מקבלים חיזוקים חיצוניים. אנו נדרשים לקחת סיכונים, לקבל החלטות חשובות בלחץ של זמן ולשמור על ריכוז, ולצד כל אלו אנו נאצלים מזמן לזמן להתמודד גם עם הכשלונות שלנו, עם ההכרה שחלק מההחלטות שלנו לא היו נכונות ושכעת למרות האכזבה ומפח הנפש עלינו לגייס אנרגיות, למצוא פתרון ולתקן את שקולקל בזמן הקצר שנותר. ולקוות שעכשיו זה יצליח.

הפעם, אני מבטיחה לעצמי, לשם הפרוטוקול אנסה לזכור את התמונה המלאה, שכוללת גם את החלקים הפחות נעימים שהיו לתהליך הארוך והמורכב הזה. אבל איכשהו למרות שאני מנסה להאחז בהם, אני מרגישה שהזכרונות של הרגעים הקשים מתפוגגים לאטם, מפנים מקום לזכרונות הטובים והנעימים. ונראה שכל שנחקק בראשי הוא החיוך המתפשט על פניי לנוכח הצלחה בסופו של לילה ארוך מלא עבודה.

picasso התמונה מכאן